"אמן היה: צייר ופסל. האמנות מלאה את כל ישותו. לה התמסר ובה הגה יומם ולילה. ומשנצנץ בו רעיון חדש- מיד היה מתבודד בחדר עבודתו כשהמכחול או האזמל בידו ומבלה שם שעות רבות עד שרעיונותיו לבשו צורה על הבד או על העץ. בעקביות ובהבנה עמוקה עשה דרכו למן הקלאסיקנים עד הגיעו בצמיחה אורגנית בריאה אל האמנות המודרנית שקסמה לו ביותר, כי בה מצא אפשרויות ביטוי לדמיונו היוצר. כאן חיפש לו דרך מיוחדת משלו והרבה בניסיונות, שלמסתכל הרגיל אולי נראו כמוזרים- אך מלאים היו חוויה ועניין וללא ספק אצרו בחובם ניצנים להישגים בדרכו האמנותית בעתיד.

 

צנוע היה, מסוגר ובודד. לא אהב את חיי החול, ולכן היה חוג ידידיו מצומצמים ביותר. רק בפגשו אדם המבין לרוחו וקרוב לאמנות, חורג היה מבדידותו ומביע בשטף ובהתלהבות את דעותיו על האומנות. תוך כדי דיבורו אפשר היה להציץ אל עולמו הפנימי היה תוסס ומלא מאוויים. אוהב היה להסביר את דרכו באמנות- ובהבחינו באוזן קשבת ולב מבין- לא היה הקץ לאושרו. אמנים ידועי שם שראו את עבודותיו האחרונות, עודדוהו בחיפושיו ונבאו לו הצלחה באומנות.

 

במלחמת העולם האחרונה שרת בצבא, ולפי המלצה מיוחדת נשלח על ידי הממונים עליו, שהכירו בכישרונותיו- ללמוד באקדמיה האמנותית בפלורנס, במקום שהתמחה במיוחד בפיסול בעץ, ואף בענף זה מצא דרכים המיוחדות לו.

 

אחד מפסלי העץ הנושא את השם 'בוקר' מראה גוף עירום של אישה המפנה את גופה לאחור: 'בהתעוררי בבוקר'- היה מסביר- 'נראה לי הטבע כגוף יפה של אישה. אולם מי יודע מה צופן בוקר זה עבורי?' וזכורני אחד מציוריו החדשים, בו נראה ראשו של האמן שעובר עליו סיוט איום: רכבת ארוכה צוללת תהומה, פעמונים מצלצלים בקצב מוזר, מפלות מכות בתופים, ומעל לכל זה צייר את עצמו על צוק סלע גבוה ומשם נזרק על ידי כח סמוי הימה. כך ראה אמן את עצמו נסחף במערבולת החיים של ימינו.

 

לפני חודשים ימים כתב לי: 'אין אני מסוגל להתרכז בעבודה אמנותית. ללחום למען המולדת נראה בעיני עתה כרעיון גדול ונשגב'. הוא נתמנה למפקד כיתה ולקח חלק פעיל בקרבות שונים בעיר ירושלים שבחיק נופה כה אהב לשוח. בזמן הקרב על עין כרם נתמנה מפקד כיתת קרב. שם פגע בו כדור האויב והוא נפל בעודו צעיר, מלא מרץ ותכניות לאמנות, שלה רצה להקדיש את חייו.

 

השאיר בחדרו ספרייה גדולה, חפצי אמנות והרבה מציוריו פסליו. מחובת מוסדותינו האמנותיים להתעניין בגורל יצירותיו, לרכזן ולהקדיש להן מקום והערכה ראויה לכישרון צעיר שנגדע בלא עת.

 

אכן, קשה להשלים עם פגיעה גורלית זו שלקחה מעמנו במחי יד אחת את האדם- בעצה בדמותו, ואת אמן, העל שאר הנפש שברכה רבה הייתה צפונה בייעודו"